Kilayim
Daf 1a
משנה: 1a הַחִטִּים וְהַזְּוָנִין אֵינָן כִּלְאַיִם זֶה בְזֶה. הַשְּׂעוֹרִים וְשִׁבּוֹלֶת שׁוּעַל הַכּוּסְמִין וְהַשִּׁיפוֹן הַפּוּל וְהַסְּפִיר וְהַפּוּרְקְדָן וְהַטּוֹפֵחַ וּפוּל הַלָּבָן וְהַשְּׁעוּעִית אֵינָן כִּלְאַיִם זֶה בְזֶה.
Traduction
Le froment et l’ivraie des blés Zizania, ou vesce (1)Sur son origine arable, voir Reltiones Gottingenses, t. 3 (1754), p. 532. Cf. (Pessahim 35a)., ne sont pas considérés comme semences hétérogènes; l’orge et l’épi de renard (ou avoine) l’épautre (2)Sorte de riz sauvage, selon Maïmonde. et le seigle ou la spirée aigilwy, les haricots et les pois chiches (fèves), les petits pois et la tofah (sorte de légumineux (3)Voir ci-dessus (Pea 5, 3) et (6, 7).), le flageolet et la faséole (4)''Voir Index scriptorum rei rusticae de Gesner, au mot Faba. Le commentaire de Maïmonide, traduit en arabe, comme d'habitude, plusieurs des termes employés ici, mais ceux-ci ne correspondent pas tous à l'acception usuelle des équivalents arabes. Ainsi ZONIN ressemble beaucoup au grec Zizania; cependant l'équivalent technique, en arabe, est Zizania, quae e satis evelluntur '''' (Gol. Ex Meid.). Pour SAPHIR Maïmonide a, soit l'arabe zizyphys paliurus (Casiri, bibliotheca, t. 1, p. 330; Sprengel, Historia rei hesbarioe, p. 252), soit Kamous: leguminis species parvi rotundi, ou: Amygdalum (Reïsk, ad Rhazi librum), ou enfin: species phaseoli nigri aut viridis piso minor (Meninski). D'après un passage d'Ebn-Yazla et du Serapion, c'est le pisum. Pour Shaashouim il a phaseolus (Kamous, ou phaseolus vulgaris et multiflorus (Avicenna, p. 201; Sprengel, res herbaria, 1, 266) Comme équivalent de l'épi de renard (spica vulpis), les arabes ont aussi un autre mot. Pour le terme KASMAT, qu'emploie aussi la Bible (Ex 9, 32), la Septante a zéa ou olura ce qui, d'après Denis d'Halycarnasse, correspond au far adoreum (Guisins). Mais, à ce terme, Beitarides rapporte la description de la zéa selon Dioscorides et Galien. C'est à peu près aussi le sens admis par Ebn al-Cabatius.'', aucun de ces groupes n’est composé de matières hétérogènes (il est permis de mêler chacun d’eux).
Pnei Moshe non traduit
מתני' החטים והזונין אינן כלאים זה בזה. זונין הוא מין ממיני חטים וגרוע הוא ונשחת ומעין לשון הכתוב ולא תזנה הארץ לבם הזונה ובמדרש כשהשחיתו דור המביל את דרכם היתה הארץ גם היא מזנה את פירותיה היו זורעים חטים ומוציא זונין ולפיכך לא הוו כלאים עם החטים אבל עם שאר מיני תבואה הוו כלאים ואע''ג דלא חזו למאכל אדם מ''מ כיון שמוליכין אותו ממקום למקום למאכל יונים הוו כלאים עם שאר מינין:
השעורים ושבולת שועל. מפרש בגמ' דכל הני השנויים זוגי זוגי הם אינם כלאים זה בזה אבל אחד מזוג זה ואחד מזוג זה הוו כלאים זה בזה ודאמרינן במנחות הכוסמין מין חטין ושיפון מין שעורים הנ''מ לענין חלה שמצטרפין זה עם זה לשיעור חלה אבל לענין כלאים הוו כלאים זה בזה:
ושבולת שועל. שעורים מדברים אווי''נא בלע''ז כוסמין אהפליט''ה בלע''ז:
שיפון. סיג''לא בלעז ומשום דכוסמין ושיפון דמו להדדי אינם כלאים זה בזה:
והספיר. ציצירק''א בלע''ז:
הפורקדן. זרע דק שקורין לו בערבי גיליוא''ן:
וטופח. הוא מין קטנית שגרגריו עגולים ולבנים והוא קורטמ''אן:
והשעועית. בערבי לוביא''ה:
אינם כלאים זה בזה. כל אחד עם בן זוגו:
הלכה: כְּתִיב שָֽׂדְךָ לֹא תִזְרַע כִּלְאַיִם. הָיִיתִי אוֹמֵר אֲפִילוּ שְׁנֵי מִינֵי חִטִּים וַאֲפִילוּ שְׁנֵי מִינֵי שְׂעוֹרִים. בְּהֶמְתְּךָ לֹא תַרְבִּיעַ כִּלְאַיִם. הָיִיתִי אוֹמֵר אֲפִילוּ שׁוֹר שָׁחוֹר עַל גַּבֵּי שׁוֹר לָבָן אוֹ שׁוֹר לָבָן עַל גַּבֵּי שָׁחוֹר. וּבֶגֶד כִּלְאַיִם שַׁעַטְנֵז לֹא יַעֲלֶה עָלֶיךָ. הָיִיתִי אוֹמֵר שְׁנֵי מִינֵי צֶמֶר וַאֲפִילוּ שְׁנֵי מִינֵי פִּשְׁתִּים. פִּירֵשׁ בִּבְגָדִים לֹא תִלְבַּשׁ שַׁעַטְנֵז צֶמֶר וּפִשְׁתִּים יַחְדָּיו. מַה כִלְאֵי בְגָדִים שֶׁאָסַרְתִי לָךְ שְׁנֵי מִינִין לֹא זֶה מִמִּין זֶה וְלֹא זֶה מִמִּין זֶה. אַף כִּלְאַיִם שֶׁאָסַרְתִי לָךְ בְּכָל מָקוֹם לֹא זֶה מִמִּין זֶה וְלֹא זֶה מִמִּין זֶה.
Traduction
Comme il est écrit (Lv 19, 19): tu ne sèmeras pas ton champ de semences hétérogènes, on aurait pu croire que l’interdiction s’applique même à 2 espèces de froment, ou à deux espèces d’orge; et comme il est dit (ibid): tu n’accoupleras pas ton bétail en mêlant deux diverses espèces, on pouvait supposer qu’il est défendu d’atteler un boeuf blanc à la suite d’un noir, ou un noir à la suite d’un blanc; enfin comme il est dit (ib.): tu ne t’habilleras pas d’une étoffe tissue de fils de plusieurs sortes, on pouvait admettre qu’il s’agit même de 2 espèces de laine ou de 2 espèces de fil. C’est pourquoi, au sujet des vêtements, le texte biblique a bien spécifié: tu ne t’habilleras pas d’une étoffe tissue de fils différents où sont réunis la laine et le lin. Or, de même que pour le mélange de vêtements, la loi n’a interdit que 2 sortes tout-à-fait différentes; de même, pour les autres mélanges, ils ne sont interdits que si les diverses espèces sont toute-à-fait opposées. Aussi, ''le froment et l’ivraie ne sont pas considérés comme semences hétérogènes'', tandis qu’il est interdit, pour les semailles, de joindre une de ces espèces à l’orge.
Pnei Moshe non traduit
גמ' כתיב שדך לא תזרע כלאים. ומשמע כל שהוא ערבוב וא''כ הייתי אומר אפי' שני מיני חטים כגון שחמתית ולבנה הוו כלאים וכן שני מיני שעורים:
פירש בבגדים לא תלבש וגו'. והאי צמר ופשתים מיותר הוא דהא כבר ילפינן מדפרט הכתוב בנגעים בגד הצמר או הפשתים ש''מ דכל היכא דכתיב בגד בתורה של צמר או של פשתים הוא אלא דבא ללמדך מה כלאי בגדים שאסרתי לך שני מינין אלו דוקא שלא יקח זה ממין צמר וזה ממין פשתים ויעש הבגד ללבוש ולא שני מיני צמר או שני מיני פשתים אף כל כלאים שאסרתי לך בכל מקום משני מינין ממש דוקא:
הַחִטִּים וְהַזְּוָנִין אֵינָן כִּלְאַיִם זֶה בְזֶה. הָא עִם הַשְּׂעוֹרִים כִּלְאַיִם. וְהַחִטִּים וְהַזְּוָנִין אֵינָן כִּלְאַיִם זֶה בְזֶה דָּבָר שֶׁאֵינוֹ אוֹכֶל הֲוִינָן מַטְעֵי וּמַתְנֵי כִלְאַיִם. אָמַר רִבִּי בָּא בַּר זַבְדָּא שֶׁכֵּן מְקוֹמוֹת מְקַייְמִין אוֹתָן לְיוֹנִים. אָמַר רִבִּי בָּא בַּר זַבְדָּא כְּרִבִּי לִיעֶזֶר דְּתַנִּינָן תַּמָּן הַמְקַייֵם קוֹצִים בַּכֶּרֶם רִבִּי לִיעֶזֶר אוֹמֵר קִידֵּשׁ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים לֹא קִידֵּשׁ. אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ טַעֲמָא דְּרִבִּי לִיעֶזֶר שֶׁכֵּן מְקוֹמוֹת מְקַייְמִין אוֹתָן לִגְמָלִים בַּעֲרָבִיָּא. מַה דְּרַבָּנִין סָֽבְרִין מֵימַר אֵין מְקוֹמוֹת מְקַייְמִין אוֹתָן לִגְמָלִים בַּעֲרָבִיָּא וְיִבְדְּקוּ. רַבָּנִין אָֽמְרִין מָקוֹם שֶׁמְּקַייְמִין אוֹתָן אֲסוּרִין. וּמָקוֹם שֶׁאֵין מְקַייְמִין אוֹתָן מוּתָּרִין. מַה טַעֲמָא דְּרִבִּי לִיעֶזֶר מִכֵּיוָן שֶׁמְּקַייְמִין אוֹתָן בְּמָקוֹם אֶחָד נֶאֱסוֹר מִינָן בְּכָל מָקוֹם שֶׁהוּא. וְלֹא רִבִּי בָּא בַּר זַבְדָּא כְּרִבִּי לִיעֶזֶר. תַּמָּן אֵין דֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לְהָבִיא קַרְנַיִם מִמָּקוֹם לְמָקוֹם. בְּרַם הָכָא דֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לְהָבִיא זְוָנִין מִמָּקוֹם לְמָקוֹם.
Traduction
Le froment et l’ivraie, a-t-on dit, peuvent être joints. Mais, comment à l’égard d’un objet qui n’est pas comestible, pourrait-on se tromper et supposer l’application de la défense? C’est que, répond R. Aba bar Zabda, dans certaines localités on conserve ce produit pour le donner à manger aux pigeons (par conséquent, on lui applique partout la loi sur les mélanges). Mais alors il en résulterait que R. Aba bar Zabda conforme son avis à celui de R. Eliézer (et non à l’opinion des autres rabbins)? Car on a enseigné ci-après (§ 8): ''Si l’on conserve dans la vigne des chardons, il faut selon R. Eliézer brûler tout; mais, selon les autres sages, cette interdiction n’est applicable que lorsqu’il est d’usage général de conserver ces chardons''. Or; dit R. Abahou, R. Eliézer émet son avis, parce qu’en certaines localités d’Arabie, ce produit sert de fourrage aux chameaux (5)Comp. Babli, (Shabat 144b)., tandis que les autres rabbins ne peuvent pas rejeter ce motif, en prétendant qu’il n’y a pas de localités où cet usage soit applicable; puisque c’est un fait qu’il est facile de vérifier. Donc, la raison est celle-ci: selon les autres sages, la défense de laisser subsister les chardons n’existe que dans les localités où ils servent de fourrage, non ailleurs; tandis que, selon R. Eliézer, dès qu’il s ont une destination comestible dans une localité, la défense leur est applicable partout. On voit donc bien que R. Aba bar Zabda partage l’avis de R. Eliézer (comment est-il opposé aux autres sages)? Non, plus loin, au sujet des chardons, les rabbins ne maintiennent pas la défense, parce qu’il n’est pas d’usage de les transporter d’un endroit à l’autre (le mélange n’aura pas lieu), tandis qu’ici il s’agit d’objets transportables (En ce cas, le doute était possible sur la question des mélanges; on a donc prévenu qu’il n’y en a pas).
Pnei Moshe non traduit
הא עם השעורים כלאים. הזונין דמין חטים הן:
החטים וכו'. כלומר דפריך ומאי אצטריך לאשמעינן דאינם כלאים עם החטים וכי דבר שאינו אוכל אדם הוינן אתינן למיטעי למיתני ביה כלאים וכן קשיא להאי דיוקא דמדייק הא עם השעורים כלאים הן אמאי הלא דבר שאינו אוכל הוא:
שכן מקומות וכו'. וקס''ד דה''ק שכן יש מקומות שמקיימין אותן למאכל יונים לפיכך הוו כלאים עם השעורים בכל מקום והיינו דפריך אמרי בתמיה וכי ר' בא בר זבדא כר' אליעזר מוקי למתני' ודלא כחכמים דהא תנינן תמן לקמן פ''ה המקיים קוצים בכרם וכו':
אמר ר' אבהו. כלומר וא''ר אבהו התם דטעמא דר''א שכן יש מקומות שמקיימין את הקוצים לגמלים ובערביא הן המקומות:
ויבדקו. כלומר וקשיא לן ויבדקו ואותן המקומות נאסור ותו לא וקאמר דבהא פליגי דרבנן אמרי שיבדקו ובמקומות שמקיימין אותן אסורין ובמקום שאין מקיימין אותן לא חשיבי מותרין ומ''ט דר''א משום דאיהו ס''ל מכיון שמקיימין אותן במקום אחד נאסר מינן בכל מקום שהוא והשתא מסיק להקושיא ולא ר' בא בר זבדא כר''א דמשום מקום אחד שמקיימין אותן ליונים נאסור בכ''מ והאי מילתא כר''א ולא כרבנן בתמיה:
תמן. לא דמי דתמן אין דרך בני אדם להביא קוצים ממקום למקום כצ''ל והלכך לא אסרי רבנן במקומות שאין מקיימות אותן דלא חיישינן שיביאו אותן מן המקומו' המקיימין אותן אבל הכא דרך בנ''א להביא זונין ממקום למקום ומשום הכי אף לרבנן אסור בכל המקומות:
Kilayim
Daf 1b
מֵעַתָּה יְהוֹ כִלְאַיִם עִם הַחִטִּים. אָמַר רִבִּי יוֹנָה מִין חִטִּין הֵן אֶלָּא שֶׁהַפֵּירוֹת מְזַנִּין. 1b כְּהָדָא דְתַנֵּי וְלֹא תִזְנֶה הָאָרֶץ מִיכָּן שֶׁהַפֵּירוֹת מְזַנִּין.
Traduction
Est-ce à dire qu’il est interdit de joindre l’ivraie au froment? - Non, dit R. Yona, parce que c’est une sorte de froment, mais dégénérée (6)Littéral.: ces produits ont forniqué., comme le terme même de Zounin l’indique par son analogie avec la racine zana, dans cette expression: Que la terre ne soit pas prostituée, hnzt (ib. 29), (c’est-à-dire qu’elle ne dégénère pas par vos fautes).
Pnei Moshe non traduit
מעתה. כיון שמקיימין אותן יהו כלאים עם החטים:
מין חטין הן אלא שהפירות מזנין. כלומר כשאינן יוצאין כמו שזורעין אותן אלא נפסדין ומקולקלין כמו שמזנין הן וכהדא דתני בת''כ פ' קדושים ולא תזנה הארץ מכאן שהפירות מזנין בעון מעשה המרובים ועל שם כך נקראו זונין:
רִבִּי יַעֲקֹב בַּר זַבְדִּי בָּעָא קוֹמֵי רִבִּי יִרְמְיָה מַתְנִיתִין דְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל בֵּי רִבִּי יוֹסֵי. דְּתַנֵּי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל בֵּי רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר מִשּׁוּם אָבִיו תּוֹרְמִין מִן הַיַּיִן עַל הַחוֹמֶץ אֲבָל לֹא מִן הַחוֹמֶץ עַל הַיַּיִן. עָבַר וְתָרַם תְּרוּמָתוֹ תְרוּמָה. רִבִּי אוֹמֵר הַיַיִן וְהַחוֹמֶץ שְׁנֵי מִינִין הֵן אֵין תּוֹרְמִין וְלֹא מְעַשְּׂרִין מִזֶּה עַל זֶה. וַהֲוָה מִסְתַּכֵּל בֵּיהּ. אָמַר לֵיהּ מַה אַתְּ מִסְתַּכֵּל בִּי. הֲבֵא לָךְ רְצוּעָה בְּכָאן. תַּמָּן לְמַעְשְׂרוֹת וְכָאן לְכִלְאַיִם. אָמַר רִבִּי יוֹנָה הָא כֵן הֲוָה צָרִיךְ מִסְתַּכֵּל בֵּיהּ כַּד הֲווֹן רַבָּנִין קַדְמָאֵיי בָּעוּן מְקַייְמָא הָדָא מִילְתָא הֲווֹן מְקַייְמִין לָהּ תַּמָּן לְמַעְשְׂרוֹת וְכָאן לְכִלְאַיִם.
Traduction
R. Jacob bar Zabdi a fait remarquer en présence de R. Jérémie, que l’avis exprimé dans notre Mishna doit provenir de R. Ismael bar R. Yossé; car on a enseigné (7)Tossefta à Terumot 4. qu’il dit au nom de son père: ''Pour prélever l’oblation sacerdotale, on peut prendre du vin dans l’intention de libérer du vinaigre (ce sont deux produits de la même espèce), mais non l’inverse, libérer le vin avec du vinaigre; au cas où l’opération aurait été faite sans réflexion, elle est valable (non en principe). Au contraire, selon Rabbi, le vin et le vinaigre représentent 2 espèces différentes, et nulle opération où le prélèvement pour l’un est pris sur l’autre n’est valable''. (Or, ici, n’y a-t-il pas analogie entre le blé dégénéré, ou ivraie, et le vinaigre issu du vin? Et cependant le froment et l’ivraie ne sont pas considérés comme différents; ce qui serait contraire à l’avis de Rabbi)? En disant cela, R. Jérémie regarda R. Jacob bar Zabdi avec mécontentement et lui dit: -Tu mérites d’être puni avec la courroie, parce que tu confonds le passage que tu invoques, relatif aux dîmes et oblations, avec notre sujet des mélanges hétérogènes. -R. Jérémie a bien fait, ajouta R. Yona, de le réprimander ainsi; c’est l’usage de la part des anciens rabbins, lorsqu’ils ont besoin de réfuter une telle objection, de répondre qu’il faut établir une distinction entre les mélanges hétérogènes et la question des dîmes.
Pnei Moshe non traduit
מתני' דר' ישמעאל בר' יוסי. אם מתני' לא אתיא אלא כר' ישמעאל בר' יוסי ולא כרבי:
דתני. בתוספתא דתרומות פ''ד:
תורמין מן היין על החומץ. דהוי מינו אלא שנתקלקל היין ונעשה חומץ וה''נ דזונין מין חטים הן אלא שנפסדו והלכך לא הוו כלאים זה עם זה:
אבל לא מן החומץ על היין. משום דאין תורמין מן הרע על היפה:
והוה מסתכל ביה. ר' יעקב בר' ירמיה מפני שלא השיב לו כלום והוא לא היה חש להשיבו:
א''ל ר' ירמיה מה את מסתכל בי הבא לך רצועה בכאן. כלומר ראוי אתה ללקות ברצועה לפי שאתה מטריח בקושיות שאין בהן ממש דתמן למעשרות ולתרימה ופליג רבי וס''ל דיין וחומץ שני מינין הן לענין הפרשה ולפי שאין מפרישין מן הרע על היפה הלכך ס''ל דאף מן היין על החומץ אין תורמין כי היכי דלא אתי לתרום מן החומץ על היין אבל הכא לענין כלאים כ''ע מודו דזונין מין חטין הן אלא שנפסדו ומהיכי תיתי יהו כלאים זע''ז:
הא כן הוה צריך מסתכל ביה. כלומר דר' יונה קאמר דבחנם כעס ר' ירמיה על ר' יעקב דיפה עשה שהסתכל בו לידע מה יהא משיב לו ולא רצה מעצמו לתרץ כן וכך מצינו דכד הוון רבנן קדמאי מקיימין הדא מילתא בתר דהוה קשיא להו ג''כ כהך דרבי יעקב והדר הוו מקיימין ליה למישני כך שנוייא דר' ירמיה תמן למעשרות כאן לכלאים ומיהת מעיקרא הוה מספקא להו אם לחלק כן או לא א''נ יש לפרש בלשון תמיה דר' יונה היה מתמה הא כן הוה צריך מסתכל ביה וכי לא שמיע ליה להא דרבנן קדמאי דמקיימין להדא מילתא ומתרצין כן:
רִבִּי יוֹסָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן כּוּלְּהוֹן זוּגוֹת זוּגוֹת. מַה עַל כָּל פִּירְקָא אִתְאַמָּרַת אוֹ עַל הָדָא הִילְכְתָא. מִן מַה דְּאָמַר רַב חֲמִשָּׁה יְרָקוֹת שֶׁאָדָם יוֹצֵא בוֹ יְדֵי חוֹבָתוֹ בַפֶּסַח כּוּלָּם מוּתָּרִין לִיזָּרַע בַּעֲרוּגָה. וְאָמַר הָדָא דְרַב פְּלִיגָא עַל רִבִּי יוֹחָנָן. הָדָא אָֽמְרָה עַל כָּל פִּירְקָא אִתְאַמָּרָת. רָבָא בְשֵׁם רַב כּוּלְּהוֹן זוּגוֹת זוּגוֹת. מִחְלְפָא שִׁיטָּתֵיהּ דְּרַב תַּמָּן הוּא אָמַר כּוּלָּן מִין אֶחָד. וְהָכָא הוּא אָמַר הָכֵין. לֹא דְּרַב אָמַר כּוּלָּן מִין אֶחָד לֹא אָמַר אֶלָּא מִינֵי יְרָקוֹת הֵן וְכוּלָּן מוּתָּרִין לִיזָּרַע בַּעֲרוּגָה.
Traduction
R. Yossé dit au nom de R. Yohanan: tous les produits qui sont énoncés le sont par groupes de deux, (dans cet ordre il est permis de les joindre; mais il est interdit de joindre une part d’un groupe à un autre groupe). Cette interprétation se rapporte-t-elle à tout le chapitre, ou seulement à notre première Mishna? On peut répondre à cette question par analogie: ''Il est permis, selon Rav, de semer dans un même plant, est-il dit (8)Babli, Pessahim 39d., les 5 espèces de légumes verts dont on mange à la soirée de Pâque''. Or, comme il est dit que cet avis de Rav est opposé à celui de R. Yohanan, il en résulte que l’interprétation de ce dernier est applicable à tout le chapitre et qu’il est permis de joindre les produits selon les groupes, non autrement (car si, selon la Mishna citée, il était permis de joindre les produits indifféremment, il n’y aurait pas de désaccord entre l’avis de Rav et celui de R. Yohanan). Est-ce que Rav n’est pas en contradiction avec lui-même? Là, il vient de dire que toutes ces 5 sortes de légumes verts sont considérés comme une seule espèce (qu’il est permis de joindre), tandis qu’il dit ici le contraire (qu’il faut procéder seulement par groupes)? Non, ce n’est pas que Rav dit qu’elles forment (toutes 6) une seule espèce, mais elles sont toutes du genre des légumes verts; voilà pourquoi il est permis de les semer dans un même plant.
Pnei Moshe non traduit
כולן זוגות זוגות. כל הני דקחשיב דאינן כלאים זה בזה זוגות זוגות דוקא אבל אחד מזוג זה עם אחד מזוג זה הוו כלאים זה בזה:
מה. ושואל הש''ס על מה קאי האי מילתא דר' יוחנן אם על כל פירקא אתאמרת מילתיה ואף על הני זוגות דקחשיב במתני' דלקמן או על הדא הלכתא דהאי מתני' לחודה ופשיט לה מן מה דאמר רב:
חמשה ירקות. שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח. כדחשיב להו בפ' כל שעה כולן מותרין ליזרע בערוגה וקס''ד דכולן כמין אחד חשובין ואינן כלאים זה בזה:
ואמר. כלומר ואמרינן עלה הדא דרב פליגא על ר' יוחנן דהא קחשיב התם חזרת ועולשין ואלו לר' יוחנן דקאמר זוגות זוגות דוקא הוא דאינן כלאים זה בזה וא''כ חזרת ועולשין כלאים הן דלקמן קחשיב במתני' לזוגות חזרת וחזרת גלין עולשין ועולשי שדה והרי חזרת ועולשין משתי זוגות הן:
הדא אמר' על כל פירק' איתאמר'. מילתיה דר' יוחנן והלכך קאמר הדא דרב פליגא על ר' יוחנן:
רבא בשם רב. קאמר דאיהו ג''כ ס''ל דכולהון זוגות זוגות בדוקא קתני ופריך וא''כ מיחלפא שיטתיה דרב דתמן הוא אומר כולן מין אחד והכא הוא אומר הכין דזוגות זוגות דוקא וחזרת ועולשין כלאים הוה וקשיא דידיה אדידיה:
לא דרב אמר כולן מין אחד. לא כדקס''ד דהא דקאמר רב כולן מותרין ליזרע בערוגה בערבוביא קאמר וטעמיה משום דכולן מין אחד הן לא היא אלא ה''ק דכולן מיני ירקות הן וכולן מותרין ליזרע בערוגה כאותה ששנינו לקמן פ''ג ערוגה שהיא ששה על ששה זורעין בתוכה חמשה זרעונים וכו' ותנינן שם כל מיני זרעים אין זורעים בערוגה וכל מיני ירקות זורעים בערוגה דלא התירו חכמים בהרחק זה ששנינו בערוגה כ''א למיני ירקות שדרכן לזרעם בערוגות אבל זרעים שדרך לזרוע מהן שדה גדולה לא התירו משום דמחזי ככלאים ואשמעינן רב דאלו חמשה שמנו חכמים כולן מיני ירקות הן ומותר לזרען בערוגה כדין ההרחק ששנינו בערוגה ולא שכולן מין אחד הן:
רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי חִייָא בַּר וָוא אַשְׁכְּחוֹן כְּתִיב עַל פִּינְקַסֵּיהּ דְּרִבִּי הִלֵּל בֵּי רִבִּי אָלֵס רִבִּי יוֹנָה בְשֵׁם רִבִּי חִייָא בַּר וָוא אַשְׁכְּחוֹן כְּתִיב עַל כּוֹתְלָא דְּרִבִּי הִלֵּל בֵּי רִבִּי אָלֵס. פּיֹלָה פִּישׂוֹנה גִילְבּוּנָה מילותה סרפוונה פְּסִילָתָה.
Traduction
R. Yossé, ou R. Yona, au nom de R. Hiyya bar Wava a trouvé inscrit sur un registre chez R. Hallel bar R. Ales, ou sur un mur chez R. Hallel bar R. Ales, les groupes suivants: haricots et fèves, petits pois et tofah, flageolet et phaséole.
Pnei Moshe non traduit
אשכחן כתוב על פינקסיה דר' הלל בר' אלס. להאי פירושא דלקמן להני דמני במתני' ור' יונה בשמיה דר''ח קאמר דאשכחן כתוב על כותליה:
פילה. כך היו קורין לפול דקתני' במתני' והספיר הוא פישונה ולהפורקדן גילבונה ולטופח מילותה ולפול הלבן ספרוונה ולשעועית פסולתה:
כֵּינִי מַתְנִיתָא הַלָּבָן וְהַשְּׁעוּעִית. אָמַר רִבִּי יוֹנָה לָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ שְׁעוּעִית שֶׁהִיא מְשַׁעֲשָׁעַת אֶת הַלֵּב וּמְהַלֶּכֶת אֶת בְּנֵי מֵיעַיִם.
Traduction
⁠— Dans l’énoncé de ce dernier groupe, la Mishna emploi le terme (µy[wç[ç). Ce mot indique, dit R. Yona, que ce produit bouche le cœur et produit le relâchement dans les intestins.
Pnei Moshe non traduit
כיני מתניתא הלבן והשעועית. כלומר לא שהוא פול הלבן אלא מין בפני עצמו הוא ונקרא ספרוונה ומפני שהוא דומה לפול כינו אותו בשם פול הלבן:
שהיא משעשעת את הלב. משמחת אותו:
ומהלכת את כל בני מעים. ומנקה אותן:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source