Vayedaber

הלכה: כְּתִיב שָֽׂדְךָ לֹא תִזְרַע כִּלְאַיִם. הָיִיתִי אוֹמֵר אֲפִילוּ שְׁנֵי מִינֵי חִטִּים וַאֲפִילוּ שְׁנֵי מִינֵי שְׂעוֹרִים. בְּהֶמְתְּךָ לֹא תַרְבִּיעַ כִּלְאַיִם. הָיִיתִי אוֹמֵר אֲפִילוּ שׁוֹר שָׁחוֹר עַל גַּבֵּי שׁוֹר לָבָן אוֹ שׁוֹר לָבָן עַל גַּבֵּי שָׁחוֹר. וּבֶגֶד כִּלְאַיִם שַׁעַטְנֵז לֹא יַעֲלֶה עָלֶיךָ. הָיִיתִי אוֹמֵר שְׁנֵי מִינֵי צֶמֶר וַאֲפִילוּ שְׁנֵי מִינֵי פִּשְׁתִּים. פִּירֵשׁ בִּבְגָדִים לֹא תִלְבַּשׁ שַׁעַטְנֵז צֶמֶר וּפִשְׁתִּים יַחְדָּיו. מַה כִלְאֵי בְגָדִים שֶׁאָסַרְתִי לָךְ שְׁנֵי מִינִין לֹא זֶה מִמִּין זֶה וְלֹא זֶה מִמִּין זֶה. אַף כִּלְאַיִם שֶׁאָסַרְתִי לָךְ בְּכָל מָקוֹם לֹא זֶה מִמִּין זֶה וְלֹא זֶה מִמִּין זֶה.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

פירש בבגדים לא תלבש וגו'. והאי צמר ופשתים מיותר הוא דהא כבר ילפינן מדפרט הכתוב בנגעים בגד הצמר או הפשתים ש''מ דכל היכא דכתיב בגד בתורה של צמר או של פשתים הוא אלא דבא ללמדך מה כלאי בגדים שאסרתי לך שני מינין אלו דוקא שלא יקח זה ממין צמר וזה ממין פשתים ויעש הבגד ללבוש ולא שני מיני צמר או שני מיני פשתים אף כל כלאים שאסרתי לך בכל מקום משני מינין ממש דוקא:

גמ' כתיב שדך לא תזרע כלאים. ומשמע כל שהוא ערבוב וא''כ הייתי אומר אפי' שני מיני חטים כגון שחמתית ולבנה הוו כלאים וכן שני מיני שעורים:

משנה: 1a הַחִטִּים וְהַזְּוָנִין אֵינָן כִּלְאַיִם זֶה בְזֶה. הַשְּׂעוֹרִים וְשִׁבּוֹלֶת שׁוּעַל הַכּוּסְמִין וְהַשִּׁיפוֹן הַפּוּל וְהַסְּפִיר וְהַפּוּרְקְדָן וְהַטּוֹפֵחַ וּפוּל הַלָּבָן וְהַשְּׁעוּעִית אֵינָן כִּלְאַיִם זֶה בְזֶה.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

אינם כלאים זה בזה. כל אחד עם בן זוגו:

וטופח. הוא מין קטנית שגרגריו עגולים ולבנים והוא קורטמ''אן:

הפורקדן. זרע דק שקורין לו בערבי גיליוא''ן:

והספיר. ציצירק''א בלע''ז:

שיפון. סיג''לא בלעז ומשום דכוסמין ושיפון דמו להדדי אינם כלאים זה בזה:

ושבולת שועל. שעורים מדברים אווי''נא בלע''ז כוסמין אהפליט''ה בלע''ז:

השעורים ושבולת שועל. מפרש בגמ' דכל הני השנויים זוגי זוגי הם אינם כלאים זה בזה אבל אחד מזוג זה ואחד מזוג זה הוו כלאים זה בזה ודאמרינן במנחות הכוסמין מין חטין ושיפון מין שעורים הנ''מ לענין חלה שמצטרפין זה עם זה לשיעור חלה אבל לענין כלאים הוו כלאים זה בזה:

מתני' החטים והזונין אינן כלאים זה בזה. זונין הוא מין ממיני חטים וגרוע הוא ונשחת ומעין לשון הכתוב ולא תזנה הארץ לבם הזונה ובמדרש כשהשחיתו דור המביל את דרכם היתה הארץ גם היא מזנה את פירותיה היו זורעים חטים ומוציא זונין ולפיכך לא הוו כלאים עם החטים אבל עם שאר מיני תבואה הוו כלאים ואע''ג דלא חזו למאכל אדם מ''מ כיון שמוליכין אותו ממקום למקום למאכל יונים הוו כלאים עם שאר מינין:

והשעועית. בערבי לוביא''ה:

הַחִטִּים וְהַזְּוָנִין אֵינָן כִּלְאַיִם זֶה בְזֶה. הָא עִם הַשְּׂעוֹרִים כִּלְאַיִם. וְהַחִטִּים וְהַזְּוָנִין אֵינָן כִּלְאַיִם זֶה בְזֶה דָּבָר שֶׁאֵינוֹ אוֹכֶל הֲוִינָן מַטְעֵי וּמַתְנֵי כִלְאַיִם. אָמַר רִבִּי בָּא בַּר זַבְדָּא שֶׁכֵּן מְקוֹמוֹת מְקַייְמִין אוֹתָן לְיוֹנִים. אָמַר רִבִּי בָּא בַּר זַבְדָּא כְּרִבִּי לִיעֶזֶר דְּתַנִּינָן תַּמָּן הַמְקַייֵם קוֹצִים בַּכֶּרֶם רִבִּי לִיעֶזֶר אוֹמֵר קִידֵּשׁ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים לֹא קִידֵּשׁ. אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ טַעֲמָא דְּרִבִּי לִיעֶזֶר שֶׁכֵּן מְקוֹמוֹת מְקַייְמִין אוֹתָן לִגְמָלִים בַּעֲרָבִיָּא. מַה דְּרַבָּנִין סָֽבְרִין מֵימַר אֵין מְקוֹמוֹת מְקַייְמִין אוֹתָן לִגְמָלִים בַּעֲרָבִיָּא וְיִבְדְּקוּ. רַבָּנִין אָֽמְרִין מָקוֹם שֶׁמְּקַייְמִין אוֹתָן אֲסוּרִין. וּמָקוֹם שֶׁאֵין מְקַייְמִין אוֹתָן מוּתָּרִין. מַה טַעֲמָא דְּרִבִּי לִיעֶזֶר מִכֵּיוָן שֶׁמְּקַייְמִין אוֹתָן בְּמָקוֹם אֶחָד נֶאֱסוֹר מִינָן בְּכָל מָקוֹם שֶׁהוּא. וְלֹא רִבִּי בָּא בַּר זַבְדָּא כְּרִבִּי לִיעֶזֶר. תַּמָּן אֵין דֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לְהָבִיא קַרְנַיִם מִמָּקוֹם לְמָקוֹם. בְּרַם הָכָא דֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לְהָבִיא זְוָנִין מִמָּקוֹם לְמָקוֹם.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

תמן. לא דמי דתמן אין דרך בני אדם להביא קוצים ממקום למקום כצ''ל והלכך לא אסרי רבנן במקומות שאין מקיימות אותן דלא חיישינן שיביאו אותן מן המקומו' המקיימין אותן אבל הכא דרך בנ''א להביא זונין ממקום למקום ומשום הכי אף לרבנן אסור בכל המקומות:

ויבדקו. כלומר וקשיא לן ויבדקו ואותן המקומות נאסור ותו לא וקאמר דבהא פליגי דרבנן אמרי שיבדקו ובמקומות שמקיימין אותן אסורין ובמקום שאין מקיימין אותן לא חשיבי מותרין ומ''ט דר''א משום דאיהו ס''ל מכיון שמקיימין אותן במקום אחד נאסר מינן בכל מקום שהוא והשתא מסיק להקושיא ולא ר' בא בר זבדא כר''א דמשום מקום אחד שמקיימין אותן ליונים נאסור בכ''מ והאי מילתא כר''א ולא כרבנן בתמיה:

אמר ר' אבהו. כלומר וא''ר אבהו התם דטעמא דר''א שכן יש מקומות שמקיימין את הקוצים לגמלים ובערביא הן המקומות:

שכן מקומות וכו'. וקס''ד דה''ק שכן יש מקומות שמקיימין אותן למאכל יונים לפיכך הוו כלאים עם השעורים בכל מקום והיינו דפריך אמרי בתמיה וכי ר' בא בר זבדא כר' אליעזר מוקי למתני' ודלא כחכמים דהא תנינן תמן לקמן פ''ה המקיים קוצים בכרם וכו':

החטים וכו'. כלומר דפריך ומאי אצטריך לאשמעינן דאינם כלאים עם החטים וכי דבר שאינו אוכל אדם הוינן אתינן למיטעי למיתני ביה כלאים וכן קשיא להאי דיוקא דמדייק הא עם השעורים כלאים הן אמאי הלא דבר שאינו אוכל הוא:

הא עם השעורים כלאים. הזונין דמין חטים הן:

כֵּינִי מַתְנִיתָא הַלָּבָן וְהַשְּׁעוּעִית. אָמַר רִבִּי יוֹנָה לָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ שְׁעוּעִית שֶׁהִיא מְשַׁעֲשָׁעַת אֶת הַלֵּב וּמְהַלֶּכֶת אֶת בְּנֵי מֵיעַיִם.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

כיני מתניתא הלבן והשעועית. כלומר לא שהוא פול הלבן אלא מין בפני עצמו הוא ונקרא ספרוונה ומפני שהוא דומה לפול כינו אותו בשם פול הלבן:

שהיא משעשעת את הלב. משמחת אותו:

ומהלכת את כל בני מעים. ומנקה אותן:

רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי חִייָא בַּר וָוא אַשְׁכְּחוֹן כְּתִיב עַל פִּינְקַסֵּיהּ דְּרִבִּי הִלֵּל בֵּי רִבִּי אָלֵס רִבִּי יוֹנָה בְשֵׁם רִבִּי חִייָא בַּר וָוא אַשְׁכְּחוֹן כְּתִיב עַל כּוֹתְלָא דְּרִבִּי הִלֵּל בֵּי רִבִּי אָלֵס. פּיֹלָה פִּישׂוֹנה גִילְבּוּנָה מילותה סרפוונה פְּסִילָתָה.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

אשכחן כתוב על פינקסיה דר' הלל בר' אלס. להאי פירושא דלקמן להני דמני במתני' ור' יונה בשמיה דר''ח קאמר דאשכחן כתוב על כותליה:

פילה. כך היו קורין לפול דקתני' במתני' והספיר הוא פישונה ולהפורקדן גילבונה ולטופח מילותה ולפול הלבן ספרוונה ולשעועית פסולתה:

רִבִּי יוֹסָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן כּוּלְּהוֹן זוּגוֹת זוּגוֹת. מַה עַל כָּל פִּירְקָא אִתְאַמָּרַת אוֹ עַל הָדָא הִילְכְתָא. מִן מַה דְּאָמַר רַב חֲמִשָּׁה יְרָקוֹת שֶׁאָדָם יוֹצֵא בוֹ יְדֵי חוֹבָתוֹ בַפֶּסַח כּוּלָּם מוּתָּרִין לִיזָּרַע בַּעֲרוּגָה. וְאָמַר הָדָא דְרַב פְּלִיגָא עַל רִבִּי יוֹחָנָן. הָדָא אָֽמְרָה עַל כָּל פִּירְקָא אִתְאַמָּרָת. רָבָא בְשֵׁם רַב כּוּלְּהוֹן זוּגוֹת זוּגוֹת. מִחְלְפָא שִׁיטָּתֵיהּ דְּרַב תַּמָּן הוּא אָמַר כּוּלָּן מִין אֶחָד. וְהָכָא הוּא אָמַר הָכֵין. לֹא דְּרַב אָמַר כּוּלָּן מִין אֶחָד לֹא אָמַר אֶלָּא מִינֵי יְרָקוֹת הֵן וְכוּלָּן מוּתָּרִין לִיזָּרַע בַּעֲרוּגָה.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

כולן זוגות זוגות. כל הני דקחשיב דאינן כלאים זה בזה זוגות זוגות דוקא אבל אחד מזוג זה עם אחד מזוג זה הוו כלאים זה בזה:

מה. ושואל הש''ס על מה קאי האי מילתא דר' יוחנן אם על כל פירקא אתאמרת מילתיה ואף על הני זוגות דקחשיב במתני' דלקמן או על הדא הלכתא דהאי מתני' לחודה ופשיט לה מן מה דאמר רב:

חמשה ירקות. שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח. כדחשיב להו בפ' כל שעה כולן מותרין ליזרע בערוגה וקס''ד דכולן כמין אחד חשובין ואינן כלאים זה בזה:

ואמר. כלומר ואמרינן עלה הדא דרב פליגא על ר' יוחנן דהא קחשיב התם חזרת ועולשין ואלו לר' יוחנן דקאמר זוגות זוגות דוקא הוא דאינן כלאים זה בזה וא''כ חזרת ועולשין כלאים הן דלקמן קחשיב במתני' לזוגות חזרת וחזרת גלין עולשין ועולשי שדה והרי חזרת ועולשין משתי זוגות הן:

הדא אמר' על כל פירק' איתאמר'. מילתיה דר' יוחנן והלכך קאמר הדא דרב פליגא על ר' יוחנן:

רבא בשם רב. קאמר דאיהו ג''כ ס''ל דכולהון זוגות זוגות בדוקא קתני ופריך וא''כ מיחלפא שיטתיה דרב דתמן הוא אומר כולן מין אחד והכא הוא אומר הכין דזוגות זוגות דוקא וחזרת ועולשין כלאים הוה וקשיא דידיה אדידיה:

לא דרב אמר כולן מין אחד. לא כדקס''ד דהא דקאמר רב כולן מותרין ליזרע בערוגה בערבוביא קאמר וטעמיה משום דכולן מין אחד הן לא היא אלא ה''ק דכולן מיני ירקות הן וכולן מותרין ליזרע בערוגה כאותה ששנינו לקמן פ''ג ערוגה שהיא ששה על ששה זורעין בתוכה חמשה זרעונים וכו' ותנינן שם כל מיני זרעים אין זורעים בערוגה וכל מיני ירקות זורעים בערוגה דלא התירו חכמים בהרחק זה ששנינו בערוגה כ''א למיני ירקות שדרכן לזרעם בערוגות אבל זרעים שדרך לזרוע מהן שדה גדולה לא התירו משום דמחזי ככלאים ואשמעינן רב דאלו חמשה שמנו חכמים כולן מיני ירקות הן ומותר לזרען בערוגה כדין ההרחק ששנינו בערוגה ולא שכולן מין אחד הן:

רִבִּי יַעֲקֹב בַּר זַבְדִּי בָּעָא קוֹמֵי רִבִּי יִרְמְיָה מַתְנִיתִין דְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל בֵּי רִבִּי יוֹסֵי. דְּתַנֵּי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל בֵּי רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר מִשּׁוּם אָבִיו תּוֹרְמִין מִן הַיַּיִן עַל הַחוֹמֶץ אֲבָל לֹא מִן הַחוֹמֶץ עַל הַיַּיִן. עָבַר וְתָרַם תְּרוּמָתוֹ תְרוּמָה. רִבִּי אוֹמֵר הַיַיִן וְהַחוֹמֶץ שְׁנֵי מִינִין הֵן אֵין תּוֹרְמִין וְלֹא מְעַשְּׂרִין מִזֶּה עַל זֶה. וַהֲוָה מִסְתַּכֵּל בֵּיהּ. אָמַר לֵיהּ מַה אַתְּ מִסְתַּכֵּל בִּי. הֲבֵא לָךְ רְצוּעָה בְּכָאן. תַּמָּן לְמַעְשְׂרוֹת וְכָאן לְכִלְאַיִם. אָמַר רִבִּי יוֹנָה הָא כֵן הֲוָה צָרִיךְ מִסְתַּכֵּל בֵּיהּ כַּד הֲווֹן רַבָּנִין קַדְמָאֵיי בָּעוּן מְקַייְמָא הָדָא מִילְתָא הֲווֹן מְקַייְמִין לָהּ תַּמָּן לְמַעְשְׂרוֹת וְכָאן לְכִלְאַיִם.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

הא כן הוה צריך מסתכל ביה. כלומר דר' יונה קאמר דבחנם כעס ר' ירמיה על ר' יעקב דיפה עשה שהסתכל בו לידע מה יהא משיב לו ולא רצה מעצמו לתרץ כן וכך מצינו דכד הוון רבנן קדמאי מקיימין הדא מילתא בתר דהוה קשיא להו ג''כ כהך דרבי יעקב והדר הוו מקיימין ליה למישני כך שנוייא דר' ירמיה תמן למעשרות כאן לכלאים ומיהת מעיקרא הוה מספקא להו אם לחלק כן או לא א''נ יש לפרש בלשון תמיה דר' יונה היה מתמה הא כן הוה צריך מסתכל ביה וכי לא שמיע ליה להא דרבנן קדמאי דמקיימין להדא מילתא ומתרצין כן:

א''ל ר' ירמיה מה את מסתכל בי הבא לך רצועה בכאן. כלומר ראוי אתה ללקות ברצועה לפי שאתה מטריח בקושיות שאין בהן ממש דתמן למעשרות ולתרימה ופליג רבי וס''ל דיין וחומץ שני מינין הן לענין הפרשה ולפי שאין מפרישין מן הרע על היפה הלכך ס''ל דאף מן היין על החומץ אין תורמין כי היכי דלא אתי לתרום מן החומץ על היין אבל הכא לענין כלאים כ''ע מודו דזונין מין חטין הן אלא שנפסדו ומהיכי תיתי יהו כלאים זע''ז:

והוה מסתכל ביה. ר' יעקב בר' ירמיה מפני שלא השיב לו כלום והוא לא היה חש להשיבו:

אבל לא מן החומץ על היין. משום דאין תורמין מן הרע על היפה:

תורמין מן היין על החומץ. דהוי מינו אלא שנתקלקל היין ונעשה חומץ וה''נ דזונין מין חטים הן אלא שנפסדו והלכך לא הוו כלאים זה עם זה:

דתני. בתוספתא דתרומות פ''ד:

מתני' דר' ישמעאל בר' יוסי. אם מתני' לא אתיא אלא כר' ישמעאל בר' יוסי ולא כרבי:

מֵעַתָּה יְהוֹ כִלְאַיִם עִם הַחִטִּים. אָמַר רִבִּי יוֹנָה מִין חִטִּין הֵן אֶלָּא שֶׁהַפֵּירוֹת מְזַנִּין. 1b כְּהָדָא דְתַנֵּי וְלֹא תִזְנֶה הָאָרֶץ מִיכָּן שֶׁהַפֵּירוֹת מְזַנִּין.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

מין חטין הן אלא שהפירות מזנין. כלומר כשאינן יוצאין כמו שזורעין אותן אלא נפסדין ומקולקלין כמו שמזנין הן וכהדא דתני בת''כ פ' קדושים ולא תזנה הארץ מכאן שהפירות מזנין בעון מעשה המרובים ועל שם כך נקראו זונין:

מעתה. כיון שמקיימין אותן יהו כלאים עם החטים:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source